אותיות בומפ

יש ארבע אותיות בומפ שהתלכדו יחד למטרה אחת בלבד.
המטרה קבלת שורוק ב וו החיבור שמצטרפת אליהם כשהן ( אותיות בומפ) בראש מילה.
כלומר אם קיימת המילה מִלָּה אין אין לומר מילה שלי וְמילה שלך אלא מילה שלי וּמִלָּה שלך. כך גם אין לומר תפנק אותי בעציץ וְוֶרֶד אלא תפנק אותי בעציץ וּוֶרֶד. ואם נאמר עציץ וְוֶרֶד לא יבינו אותנו? יבינו ודאי
אז למה לסבך? אז זהו יש חוקים בשפה העברית. העניין שהחוקים לא מחייבים כלומר אפשר לדעת אותם אפשר שלא. אפשר לציית להם ומטבע הדברים אפשר שלא.
ירק ופרי גם כאן יש וו חיבור שמצטרפת לאות פ ומטבע הדברים הוו תקבל שורוק אם כי משתי סיבות האחת אין שני שוואים בראש מילה.
והסיבה השניה הינה אותיות בומפ שוו החיבור שבאה לפניהן הוו מקבלת שורוק בלי קשר לניקוד של האות מקבוצת בומפ.
לאכול תפוח ובננה גם כאן האות ב שייכת לקבוצת אותיות וגם כאן יש לכתוב לאכול תפוח וּבָנָנָה. שתי אותיות בגד כפת ב וְ פ מופיעות גם באותיות בומפ. בשש אותיות בגד כפת העניין הוא קבלת דגש קל בראש מילה. עם הוספת וו החיבור הדגש נעלם כי למילה יש תחילית ואז אותיות ב וְ פ כבר לא בראש מילה ומאבדות את הדגש לטובת שורוק. גם אם לא היה שורוק בו החיבור לא היה דגש באותיות בגד כפת אחרי התחילית וו. כך וְכַך כאן יש אובדן הדגש ועדיין הוו מנוקדת בשווא.
מה הרקע לשורוק כחלופה לשווא בתחילית וו לפני אותיות בומפ
יתכן וקיים קושי בהגייה של וו בשווא לפני אותן אותיות.
קשה להגות ירוק וְוָרוֹד וו החיבור בשווא לפני המילה ורוד כאילו תוקעת את רצף הדיבור. לעומת זאת ירוק וּוָרוֹד זורמת יותר. כך גם במילה שלי וּמִלָּה שלך. הרבה יותר קל מאשר האופציה של וו החיבור בשווא.
יתכן ואותה התנהלות הייתה מקובלת בשפה קדומה אחרת. בכל מקרה אנו עומדים מול מציאות קיימת שקיים שורוק בוו החיבור לפני אותיות בומפ כמו גם לפני שווא נע.
מעניין איך זה נוצר
האם אז אנשים דיברו כך בשורוק בוו לפני אותיות בומפ ואז לאור ההגיה הזו נכתבו כך ספרי המקורות או שמא. הספרים נכתבו כך ואז אנשים למדו מהספרים איך להגות נכון את וו החיבור לפני אותיות בומפ. רבים אז לא ידעו קרוא וכתוב מצד שני היו אנשים שעסקו בניקוד – נקדנים או נַקָּדִים. וכמה חשובה הייתה לאלו שלא ידעו ההגיה הנכונה שברקע הייתה מלחמת קיום תמידית כי אולי הם היו נבונים מאתנו אבל לעולם לא היו טכנולוגיות מתקדמות בשום תחום. אז כמה עניין אותם הגייה נכונה? עניין אותם או לא הם האנשים שחיו כאן בישראל לפני חמשת שנים לערך הם המקור של העברית שלנו. יש מטבע הדברים שינויים ומלים חדשות אבל הבסיס הוא המקורות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *