אותיות בומפ

יש ארבע אותיות בומפ שהתלכדו יחד למטרה אחת בלבד.
המטרה קבלת שורוק ב וו החיבור שמצטרפת אליהם כשהן ( אותיות בומפ) בראש מילה.
כלומר אם קיימת המילה מִלָּה אין אין לומר מילה שלי וְמילה שלך אלא מילה שלי וּמִלָּה שלך. כך גם אין לומר תפנק אותי בעציץ וְוֶרֶד אלא תפנק אותי בעציץ וּוֶרֶד. ואם נאמר עציץ וְוֶרֶד לא יבינו אותנו? יבינו ודאי
אז למה לסבך? אז זהו יש חוקים בשפה העברית. העניין שהחוקים לא מחייבים כלומר אפשר לדעת אותם אפשר שלא. אפשר לציית להם ומטבע הדברים אפשר שלא.
ירק ופרי גם כאן יש וו חיבור שמצטרפת לאות פ ומטבע הדברים הוו תקבל שורוק אם כי משתי סיבות האחת אין שני שוואים בראש מילה.
והסיבה השניה הינה אותיות בומפ שוו החיבור שבאה לפניהן הוו מקבלת שורוק בלי קשר לניקוד של האות מקבוצת בומפ.
לאכול תפוח ובננה גם כאן האות ב שייכת לקבוצת אותיות וגם כאן יש לכתוב לאכול תפוח וּבָנָנָה. שתי אותיות בגד כפת ב וְ פ מופיעות גם באותיות בומפ. בשש אותיות בגד כפת העניין הוא קבלת דגש קל בראש מילה. עם הוספת וו החיבור הדגש נעלם כי למילה יש תחילית ואז אותיות ב וְ פ כבר לא בראש מילה ומאבדות את הדגש לטובת שורוק. גם אם לא היה שורוק בו החיבור לא היה דגש באותיות בגד כפת אחרי התחילית וו. כך וְכַך כאן יש אובדן הדגש ועדיין הוו מנוקדת בשווא.
מה הרקע לשורוק כחלופה לשווא בתחילית וו לפני אותיות בומפ
יתכן וקיים קושי בהגייה של וו בשווא לפני אותן אותיות.
קשה להגות ירוק וְוָרוֹד וו החיבור בשווא לפני המילה ורוד כאילו תוקעת את רצף הדיבור. לעומת זאת ירוק וּוָרוֹד זורמת יותר. כך גם במילה שלי וּמִלָּה שלך. הרבה יותר קל מאשר האופציה של וו החיבור בשווא.
יתכן ואותה התנהלות הייתה מקובלת בשפה קדומה אחרת. בכל מקרה אנו עומדים מול מציאות קיימת שקיים שורוק בוו החיבור לפני אותיות בומפ כמו גם לפני שווא נע.
מעניין איך זה נוצר
האם אז אנשים דיברו כך בשורוק בוו לפני אותיות בומפ ואז לאור ההגיה הזו נכתבו כך ספרי המקורות או שמא. הספרים נכתבו כך ואז אנשים למדו מהספרים איך להגות נכון את וו החיבור לפני אותיות בומפ. רבים אז לא ידעו קרוא וכתוב מצד שני היו אנשים שעסקו בניקוד – נקדנים או נַקָּדִים. וכמה חשובה הייתה לאלו שלא ידעו ההגיה הנכונה שברקע הייתה מלחמת קיום תמידית כי אולי הם היו נבונים מאתנו אבל לעולם לא היו טכנולוגיות מתקדמות בשום תחום. אז כמה עניין אותם הגייה נכונה? עניין אותם או לא הם האנשים שחיו כאן בישראל לפני חמשת שנים לערך הם המקור של העברית שלנו. יש מטבע הדברים שינויים ומלים חדשות אבל הבסיס הוא המקורות.

אותיות איתן – תחיליות לפעלים בעתיד

מטבע הדברים יש ארבע אותיות איתן
אותיות אית"ן הן תחיליות של הפעלים בעתיד.
כלומר זה כלי השפה העברית לציין שמדובר בפועל בזמן עתיד.
יש מטבע הדברים פעלים שמתחילים באותיות אית"ן. כמו אָרַגְתִי
או יוֹלֶדֶת שאמנם הם פעלים אמנם מתחילים באותיות איתן ועדיין אותם פעלים לא בזמן עתיד. כי מעבר לתפקידן של אותיות איתן כתחיליות לפועל בעתיד. הם אותיות שורש רגילות שמופיעות בכל הזמנים בלי קשר לעתיד.
האות א היא תחילית של גוף ראשון יחיד וכן גוף ראשון יחידה  בעתיד אני אַרוּץ לכנסת. או אני אֲבַלֶּה בחופשת מולדת באיראן.
האות א הינה תחילית רק של גוף ראשון יחיד וכן גוף ראשון יחידה בתכלס אני בלשון זכר וכן אני בלשון נקבה א נשמע אותו דבר בדיוק כך הוא מנוקד כלומר בצורה זהה בתכלס זה אותו פועל בדיוק.
האות י כתחילית לפועל בעתיד הוא ילך הם ילכו.
כלומר האות יוד משמשת כתחילית לנסתר וכן לנסתרים.
וכן האות יוד משמשת לשיבוש לשון ידוע ומוכר ובלתי ניתן לעקירה
אני ילך וכן אני יצבע את את הדלת באדום. זה צורם אבל צריך ללמוד להכיל זאת כי זה חזק מכדי להעלם.
האות ת כתחילית לעתיד
אתה תלך את תלכי אתם תלכו אתן תלכנה וכן היא תלך.
כלומר האות ת ממלאת תפקיד של תחילית לכל הנוכחים
אתה את אתם אתן וכן לנסתרת גוף שלישי נקבה.
התחילית נ משמשת לעתיד לגוף ראשון רבים. גוף ראשון רבים זה אומר אנחנו נלך אנחנו נצא לחופשה בחוף המערבי של ישראל.
כלומר התחילית נ מיועדת רק לגוף ראשון רבים ורבות.
בגוף ראשון רבים אין הבדל בין גרסת הרבים לרבות אותו הטייה בדיוק.
ניקוד של אותיות איתן
בבנין קל אֶשְמע כלומר התחילית א מקבלת סגול
באותו בנין בגוף שני ושלישי אתה תִּשְמע הוא יִשְמע.
בבנין נפעל
נכנס הוא בעתיד יִכַּנֶס.
בבנין פיעל אני אֲכַּנֶס מסיבת פרידה כלומר א בחטף פתח
בגוף שני אתה תְפַזֶּר אבקת קסמים לביטול מכסים כלומר התחילית ת בשווא נח.
בניין פועל התחיליות זהות לאלו בבנים פיעל.
בנין הפעיל
אני אַחְלִיט מתי לשים דּגש קל בראש מילה כלומר התחילית א בבנין הפעיל הינה בפתח. יש כמובן יוצאי דופן כמו הוא יוֹסִיף שמן למדורה כלומר התחילית יוד הינה בחולם מלא.
בנין הופעל הוא בעתיד יוּפַּל כלומר התחילית יוד בשורוק הפועל הופל אמנם בגרסת החסרים אבל גם בגרסת השלמים אותיות איתן בשורוק כך נוהל חירום יוּפְעל במקרה של שימוש לא נכון במטף כיבוי אש.
בנין התפעל בעתיד הוא יִצְטָרֶף למשפחתו בישראל. הפועל יצטרף אמנם נופל על שני שינויים יחסית לפועל רגיל בבנין התפעל. ראשית אין דגש חזק ב ע הפועל בגלל שהאות ר גרונית אז האות ט מקבלת קמץ כחלופה לאובדן הדגש. וכן הפועל שונה כי לא נכתב כאן התצרף כמו הבנין אלא הבנין שונה למען הפועל הזה שמתחיל באות צ ומקשה על ההגייה של התצרף וע"כ הצטרף. השינוי קיים גם באותיות ס ש ז וכן כאמור באות צ שהן מופיעות בראש פועל בבנין התפעל.

נחי ע"ו

גזרת ע"ו ע"י
ע"ו ע"י
הגזרה מתייחסת לפעלים
שבהן האות השניה של הפועל הינה
יוד או וו.
מה קורה לפועל בבניינים השונים?
בנין קל
הפעלים טס, עף , לן , נם , חי .שר
אות השורש נופלת בזמן עבר ובזמן הווה.
בעתיד האות נשמרת אבל לא נשמעת
כך יטוס יעוף ילון ינום וכן יחיה ישיר
בבנין קל בזמן עתיד היינו אמורים לשמוע אות ע הפועל
כמו במילה ישמע. האות מ נשמעת .
בגזרת ע"ו ע"י האות יוד או וו לא נשמעות.
בפועל יחיה האות יוד נשמעת אבל יש כאן מקרה של פועל ששייך לשתי גזרות האחת עו עי וכן לגזרת ל"ה ל"י אז זה מקרה מיוחד שבו האות יוד נשמעת.
בנין נפעל.
האות נ של הבניין קיימת מטבע הדברים בהמשך שלוש אותיות השורש.
כאן כמו בבנין קל עתיד האות לא נשמעת.
הפועל נפעל מעלים את ההבדל בין גזרת ע"ו לע"י שתי הגזרות מתנהלות כמו גזרת ע"ו . כך הפועל נידון שורש דין מתנהל באופן זהה כמו השורש מול נימול.
בניין פיעל כמו בניין גזרת ע"ו ע"י מתנהלת כמו השלמים.
כך אִיֵּר וכן שִוֵּק.
בנין הפעיל
האות ה של מבנה הבניין מקבלת צירה כחלופה זולה או יקרה לפתח המסורתי.
בבנין זה לא ניתן להבחין בין השורשים השונים בגזרה.
היוד של הבניין משתלבת עם האות יוד ו וו . ליצירת אות אחת .
כך הֵבִין בגזרת ע"י זהה הֵרִיץ בגזרת ע"ו.
בתכלס אות נופלת כאן . יתכן שהמעבר מפתח לצירה הינו סוג של תשלום על אובדן אות שנפלה.
בניין הופעל
גם בבנין זה אין הבדל בין גזרת ע"ו לע"י.
הוּרַץ וכן הוּבַן בגזרות ע"ו וכן ע"י בהתאמה מתנהלות בדרך זהה.
בניין התפעל
יש שתי גרסאות
אחת על משקל השלמים בגזרת ע"י הִתְגַיֵּר הִתְַאַיֵּד כמו כן התדין כמו כן בגזרת ע"ו הִתְוַעֵד וכן הִתְוַכֵּחַ.
השניה הִתְבּוֹנֵן התכונן התעורר תבונן התכונן התעורר התבולל
זהו משקל התפולל זהו תת בנין של בנין התפעל. הוא מופיע בשתי  גזרות נחי ע"ו ע"י וכן לגזרת ע"ע. זו גזרה שבה האות ע הפועל והאות ל הפועל זהות. איך מבחינים האם זה גזרת ע"ע או גזרת עו"י?
אז זהו אין הבדל בין שתי הגזרות. מי שמכיר את הפעלים השונים יודע איזו פועל שייך לכפולים כמו הפועל הסתובב וכן התמוסס שהם בגזרת הכפולים. וכן כאמור התבולל התרוצץ בגזרת עו"י.
מעניין אם יש שני פעלים שונים משתי הגזרות השונות כלומר שני שורשים שונים שנפגשים באותו בניין בשתי משמעויות שונות אבל אותו פועל. כמו נניח הפועל שוב ואם היה קיים בבנין התפעל אז השתובב. כמו גם פועל מהמילה שובב ואז בבנין התפעל אנו מקבלים שוב השתובב.

 

 

אחוזים ומספרים

אחוזים ומספרים

אחוז ומספרים

 

אחוז זו מילה ממין זכר.
אז אם יש 7 אחוזים
אז יש לומר מטבע הדברים שבעה אחוזים.
מה קורה כשיש 7.7 אחוזים
אז שוב אחוזים שלמים זה לשון זכר.
הספרות אחרי הנקודה כבר לא מייצגות אחוזים אלא עשיריות האחוז.
אז מטבע הדברים יש לומר שבעה אחוזים ושבע עשיריות האחוז.
וכן במקרה של 7.77 אחוזים
אז שבעה אחוזים ושבעים ושבע מאיות האחוז.
בכל מקרה אחרי הנקודה לשון נקבה כי שוב מדובר על עשיריות האחוז או מאיות האחוז או אלפיות האחוז.
המשחק הזה בין לשון זכר ללשון נקבה באותו מספר מטעה מאוד וגם מקשה על רצף המחשבה כשאתה צריך להתמקד במחשבה מה נקבה מה זכר. ויש לך רצון מטבע הדברים לדלג על שברי האחוזים.ולומר 80 אחוזים במקום שמונים אחוזים ושבע עשיריות האחוז במקרה שבו מופיעות הספרות 80.7 אחוזים.
מקרה דומה לזה הוא במספר 3877 כאן הספרה 3 מייצגת אלפים שיגיעו או לא לאירוע כלשהו. וכן הספרה 8 מתייחסת למאות כלומר בלשון נקבה. המספר שבע מתייחת לעשרות. ובעשרות יש התייחסות זהה לזכר ונקבה. כך המספר עשרים מייצג גם זכר וגם נקבה. כך לאורך כל העשרות שלושים ארבעים חמישים וכו.יוצא מם הכלל הזה הינו המספר עשר שבו התייחסות נפרדת לזכר וכן לנקבה. הספרה האחרונה בכל מספר מתייחסת לנושא הספירה כל 3873 תלמידי תיכון אז הספרה שלוש תהיה בלשון זכר במקרה של תלמידי תיכון ותהיה בלשון נקבה אם מדובר 3873 מכוניות.
כמו כן במספרים שמסתיימים בספרות 11 עד 19. אז לא הספרה האחרונה תקבע אם מדובר על זכר או נקבה אלא שתי השפות האחרונות. 2813 אז כאן אלפיים שמנה מאות ושלושה עשר תלמידי תיכון ובמקרה של גזרה נשית אלפיים שמנה מאות ושלוש עשרה  מכוניות מירוץ.
לרבבה מתייחסים בנקבה אם כי היא לא בשימוש ומתייחסיים לרבבה אולי בשירה אולי במקורות. בכל מקרה רבבה מדובר על עשרת אלפים
כלומר מתייחס לאלף בלשון זכר.
משהו שקשה להגות לעתים.  שלושת אלפים מכוניות . הקושי נובע מהמספר שלושה בסמיכות שלושת כלומר לשון זכר שכאמור מתייחס לאלפים. מצד שני כאן מכוניות כלומר היינו אמורים לומר שלוש אלף מכוניות ולא שלושת אלפים מכוניות.

 

בקעת גר

גזרת בקעת גר

בקעת גר

הגזרה ידועה גם בשם תקע ברג

בכל מקרה מדובר על שבעה פעלים.

האות הראשונה של אותם פעלים הינה יוד

האות השניה צ האות השלישית היא אחת משש האותיות בקעת גר

לגזרה הזו מצטרף בן חורג שהאות השניה אצלו הינה ז והשורש הינו יזע.

בכל מקרה אלו שבעת הפעלים

יצב

יצק

יצע

יצת

יצג

יצר

וכן כאמור יזע.

הפעלים בתכלס מתנהלים כמו חסרי פ"נ

כך בבנין הפעיל

הציב

הציק

הציע

הצית

הציג

הצר

וכן הזיע

בכל שבעת הפעלים מתקבל תשלום דגש באות צ וכן ז בשורש יזע

בבנין הפעיל וכן הופעל שוב תשלום דגש על אובדן האות י.

כך הוּצּב וכן הִצִּיב

גם בגזרת השלמים בבנין הפעיל גזרת פ"י לא מתנהגת כגזרת השלמים.

כך הפועל הודיע בנין הפעיל שורש ידע שונה מהשלמים שכן בשלמים כותבים השכיל. יש בגזרה זו לפחות שני פעלים שמתנהלים כגזרת השלמים

הייטיב וכן הייניק ( בתכלס הייניקה כי יש גבול מגדרי שלא מאפשר)

חטפים

יש שלושה סוגי חטפים
חטפים
חטף פתח ו חטף פתח וכן חטף סגול.
החטפים נוצרו כי קשה להגות אותיות גרוניות בשווא.
האות הגרונית ר לא קשורה לעניין שכן קל להגות ר בשווא
כך המילה רְצִינוּת חיה בשלום עם ר בשווא.
שאר האותיות הגרוניות נעזרות בחטפים להקלה ההגיה.
כך אֲני האות א בחטף פתח כי קשה להגות אני כמו שְבִי!
החטפים נחשבים לשווא כך אסור שתווצר מילה שכוללת שני שוואים בראש מילה . שאומרים מילה הכוונה מילה שכוללת בתוכה את כל התחיליות.
כלומר שהמילה שכוללת את התחיליות יחד לא יהיה מצב של שני שוואים בראש מילה.
איפה מופיעים החטפים? שוב כאמור באותיות הגרוניות הבאות ח ע א ה.
למה בכלל נוצרו החטפים?
הרי בפועל במילה אני החטף פתח נשמע כמו פתח או קמץ אז שימו קמץ ותוותרו על החטפים.
העניין שהשפה העברית היא שפה תבניתית שבה יש בניינים יש משקלים שבהם יוצקים שורשים.
ויש רצון לשמר אותם כדי לשמר סדר כלשהו בשפה.
כך שבפועל שְמָעתם יש שווא נע באות ש כך שצריך שיהיה שווא באות ה בפועל הֲלכתם . שווא אי אפשר לשים באות ה אז האות מנוקדת בחטף פתח שזה (החטף פתח) הוא תרופה נקודתית לאי יכולת של האות ה להכיל שווא. ואז מצד אחד יש חטף שהוא תחליף זול לשווא אבל מצד שני התבניתיות של הפעלים נשמרת.
כן יש גם המון יוצאי דופן מכללי התבניתיות אבל גם הם במארז של גזרה תבניתית כמו בקעת גר סוג של תבנית חדשה. שהיא גרסת בת לגזרת חסרי פ"נ.

תבניות בשפה העברית

מה שיפה בתבניות

תבניות
כשיש מושג חדש או מוצר חדש
אפשר בקלות לקחת המושג ולטעת אותו בתוך תבנית קיימת.
מה זו תבנית? אז כל בניין מתוך שבעת הבניינים זו תבנית כמו כן יש משקלים כמו משקל בעלי מקצוע רַצָּף שַדָּר וכו כך שאם נוצר מקצוע חדש כמו מדריך מומחה לנשימה הוא יקרא נַשָּם.
אם תתפתח מחלה חדשה אז היא תנחת למשקל המחלות כמו אַדֶּמֶת או חַצֶּבֶת כמו גם בַרְבֶּרֶת המחלה ברברת אם יש כזו היא בעלת שורש בעל ארבע אותיות . ארבע אותיות הן הרחבה של המשקל בו יש דגש כבד באות השניה של השורש. אז למעשה הדגש הוחלף באות נוספת
יש מחלה בעלת חמש אותיות שורש חתלתלת. בכל מקרה אם תהיה מחלה שתווצר מהמילה פלדה את המחלה תכונה פַּלֶּדֶת.
כך המילה גוגל שזה המספר 1 בתוספת מאה אפסים אבל בעיקר מנוע חיפוש.
אז למענו נוצר הפועל לְגַגֵּל.
הפועל גגל נוצק לתוך תבנית של בניין פיעל כלומר דגש קל באות ג הראשונה (בגד כפת) וכן דגש חזק באות ג השניה בחסות בניין פיעל.
בימי קדם כלומר לפני שלושים שנים נוצרה המילה לפקסס ממוצר היסטורי בשם פקס שעדיין בשימוש לצערם של רבים מדי.
הפועל לפקסס נוצר מהמילה פקס בשינוי קל תוספת חינם של האות ס.
למה לא השתמשו במילה לפקס? אז זהו הייתה קיימת כבר במשמעות התמקדות.
הפועל פקסס שייך גם הוא לבנין פיעל
כאן אין דגש אלא יש כאן שורש מרובע שזה חלופה מפרגנת לדגש.
בפועל פקסס אין דגש קל באות פ (בגד כפת) כי יש אין כלל שלא משנים שמות של כדי להתאימם לשפה העברית.
כך לא נאמר אני טס לפּריז ( האות פ לא תהיה רפה אלא דגושה )
כך המילה בּנק לא תאבד את הדש באות ב עם תחיליות שונות.
כי שוב לא משנים שמות לעז ולא מתאימים לכללים של השפה העברית.
המילה סלפי לא זכתה לפועל מקומי למרות השימוש הבלתי פוסק בצילום עצמי. יתכן שלא נכנס פועל בסגנון לסלף כי הוא קיים ולא מייצג כי הוא מסלף את האמת וסלפי צריך להיות אמיתי בכפוף לשיפורי איפור כי חייבים לעתים לשפר את המציאות.

מטוס ומסוק

מטוס ו מסוק
שתי מלים דומות הגייה דומה משמעות דומה נו בערך.
נראה כאילו נוצרו מאותה תבנית בשינוי אותיות שורש.
אז זהו שלא
מָטוֹס נוצר מהשורש טוס מַסּוק נוצר מהשורש נסק.
המילה מסוק אמורה הייתה להיות מנסוק על משקל מרעום.
כלומר המילה מסוק שייכת לגזרת חפ"נ
אממה האות נ נפלה והשאירה פיצוי בדמות דגש חזק באות ס.
במילה מטוס אין דגש כי שוב לא נפלה כאן אות.
המילה מטוס הייתה אמורה להיות מַטְווֹס שוב על משקל מרעום.
אממה קשה להגות זאת. אז הוו השורשית מתאחדת עם הוו של מבנה המשקל לוו אחת תוך יצירת המילה מטוס.
המילים מטוס ומסוק כבר לא נשמעות באותו הגייה
בריבוי ובהטייה.
מְטוֹסִים אבל מַסּוקִים.

יצירת גזרת שלמים מגזרת חסרי פ"נ ליצירת משמעות נוספת לאותו שורש באותו בניין

 

מגיש מנגיש

גזרת חסרי

פ"נ בבנין הפעיל יוצרת
פועל במבנה כזה הִפִּיל
יש לפועל מטעם הדברים משמעות
לעתים לאותו שורש בגזרת חסרי פ"נ בבנין הפעיל יש משמעות נוספת.
אם למילה נפיל זו מהצירוף הידוע של דור הנפילים תהיה פתאום משמעות בפועל כלשהו אז אפשר לטעת משמעות נוספת לפועל הִפִּיל. אפשרות נוספת ליצור פועל חדש שיהיה בגזרת השלמים כך הִנְפִּיל.
ואז הפועל הִנְפִּיל יהיה קשור לפיתוח זן חדש של נפילים עמידים יותר חזקים יותר וכו יותר. והפועל הִפִּיל ישאר בשלמותו בגזרת החסרים תוך שמירת המשמעות ההיסטורית.
כך שני השורשים נבט נגש נמצאים בשתי גרסאות בבנין הפעיל גרסת השלמים וגרסת החסרים.
מגיש מנגיש . הפועל מגיש קיים במשמעות היסטורית של הגשה דבר מה במסעדה או הגשת עבודת גמר.
הפועל מנגיש הינו במשמעות חדשה יחסית של הנגשת מקומות פיסיים ואתרי אינטרנט לבעלי מוגבלויות.
הפעלים מביט ו מנביט שייכים שניהם לשורש נבט
האחד בגרסת חפ"נ האחר לגרסת השלמים.
האחד במשמעות של לראות להסתכל האחר במשמעות חקלאית של הצמחת שתיל.

אותיות סופיות

יש חמש אותיות סופיות

אותיות סופיות
סיפור אתיולוגי הוא סיפור שבא לתאר מציאות קיימת.
אז המציאות הקיימת הינה שיש חמש אותיות בשפה העברית שיש להן גם גרסה סופית. באותה מידה יכולות היו להיות עשרים ושתיים אותיות סופיות כלומר לכל אות הייתה אות סופית. בפועל יש רק חמש אותיות
שיש להן שתי גרסאות האחת לתחילת מילה ולמרכזה. וגרסה נוספת לסופה של המילה.
למה יזמו את יצירת כפל הגרסאות?
אין הסבר נכון לעכשיו שהוא מוסכם על הכל אין הסבר מקורי של מפתחי האותיות למה הם בחרו בשתי גרסאות.
אז כל הסבר שיהיה הוא הערכה ששוב מנסה לתאר מציאות קיימת. כלומר לספר סיפור אתיולוגי שהוא הסבר למציאות של המצאות חמש אותיות סופיות.