מושגים קצרים בעברית

יש מושגים בשפה בעברית
שהם נקודתיים כלומר לא גזרה של עשרות פעלים שמתנהלים
בדרך תבניתית כלשהו. אלא פועל בודד לדוגמא שמתנהל שונה משאר הפעלים השלמים בלי שיש סיבות מקלות להווצרות השוני. כל השורש לקח בעתיד אני אקח. כלומר גזרת חסר פ"ל .
העניין שזו לא גזרה אלא פועל בודד שמתנהל כך.
אז שיבנו לו גזרה עם שם מיוחד לאותו גזרה בתקווה שבעתיד יפלו עוד אותיות למד בעתיד לשורשים שעוד לא נוצרו. אז זהו שלא בונים גזרה.

וו החיבור בצמדי מלים

בתנאים רגילים וו החיבור מקבלת שווא
במקרים בהם יש שווא בתחילת מילה.
וו החיבור מקבלת שורוק או התנועה של החטף
וכן מקרה מיוחד בו יוד בשווא וו החיבור מקבלת חיריק
וכן היוד מאבדת השווא לטובת חיזוק החיריק.
אבל יש מצבים בהם מפרגנים לוו החיבור בקמץ בלי סיבה סתם רצון טוב.
כך בצמד המלים
כפתור וָפרח וכן פרי וָירק וכן הוד וָהדר.
וכן חשוב לציין אותיות בגד כפת מאבדות את הדגש הקל עם הוספת וו החיבור.

מְקָרֵר או מַקְרֶר?

יש משקל של כלי עבודה שהינו מַפְעֵל כך באותו משקל משחם מסמר מחפר
גם משאף למרות שהוא קשור לעולם הרפואה אבל אפשר להסתכל עליו ככלי לטיפול רפואי
בתכלס השימוש במשאף הוא אישי אז זה לא בדיוק כלי עבודה.
בכל מקרה מַקְרֵר או מְקָרֵר? אז כך היות ולא משתמשים בו ככלי עבודה והוא המקרר עובד לבד. אז הוא לא כלי עבודה אלא פשוט עובד כלומר מְקָרֵר.

מפּיק

מפיק נראה כמו דגש אבל הוא לא דגש
הוא מופיע רק באות ה רק בסוף מילה
בשני מצבים אפשר לראות את המפיק.
האחד בשייכוף לגוף שלישי נקבה
נניח אישה כלשהי סוגדת לדבר מה אז מושג הסגידה
הוא סְגִידָתָהּ.
וכן מפיק בחמישה הפעלים הבאים: מהמה, נגה, גבה -במשמעות של גובה ולא גביה, כמה, תמה.

הקלדה במחשב בעברית

להקליד בעברית במחשב
יש עשרים פונטים בעברית חינמיים.
לכל פונט יש מספר משקלים משקל זה בתכלס עובי הפונט.
יש כמובן פונטים בעברית כמו בשפות אחרות בתשלום.
נהוג שאם משתמשים בפונט כלשהו אז ממשיכים באותו פונט לאורך כל הכתבה או האתר. מה שמשנים אם צריך זה משקל הפונט.
בלי קשר למשקל הפונט וסוג הפונט ישנן תגיות h1 h2 h3 ועוד .
כלל מספר אחת שכותרת h1 תופיע פעם אחת בכל דף. שאר התגיות צריכות להופיע בהגיון כלשהו.
כך שאחרי h1 מגיע משפט או פסקה בעלת תגיות h2.
אפשר להריץ כתבה שלמה עם h2.
ואפשר לשלב תגיות נוספות אבל שוב בסדר מסוים.
לא נכון שאחרי פסקה של h2 תופיע פסקה או משפט של h4 או h5.
אחרי h2 יופיעו מספר פסקאות של h3.
כך שמבחינת תכנים כל הפסקאות של h3 יהיו פירוט של הפסקה h2.
כך נניח שיש כתבה שעוסקת במזג אוויר באמריקה הדרומית הפסקאות של h3 הבאות אחריה יעסקו מטבע הדברים במזג אוויר במספר מדינות בדרום אמריקה. כך תגית h3 ראשונה תעסוק במזג אוויר בצ'ילה פסקה שניה של h3 תעסוק במזג אוויר בפרו וכתבה שלילית תעסוק במזג אוויר בארגנטינה ורביעית בברזיל וכו. מספר התגיות h3 לא מוגבל כי יתכן פירוט של עשר מדינות שונות או יותר.
אחרי שמיצינו את הנושא של מזג האוויר בדרום אמריקה.
נעבור ל h2 שיעסוק מטבע הדברים במזג אוויר באפריקה או ביבשת אוסטרליה. אחרי הפסקה של h2 שעסקה באופן כללי במזג אוויר באפריקה יהיה פירוט של מזג האוויר במדינות אפריקה השונות. כך פסקה ראשונה תעסוק במזג אוויר בדרום אפריקה בהמשך פסקה של מזג האוויר בניגריה וכו . כל פסקה שתעסוק במזג אוויר של מדינות אפריקה השונות יזכו לתגית h3.
איפה נכנסות לתמונת הפסקאות תגיות נוספות כמו h4 לדוגמא.
אז כך נניח שמזג האוויר ב טנזניה אי אפשר לייצגו בפסקה אחת.
אז אפשר לבנות מספר פסקאות שיעסקו כל אחת במזג אוויר באזור אחר בטנזניה. נניח פסקה אחת במזג אוויר בחופי הים של טנזניה שלה תהיה תגית h4 בהמשך עוד מספר פסקאות שיעסקו באזורים אחרים של טנזניה. בדרום ובצפון ובמרכז כל הפסקאות יהיה עם תגית h4.
איך אפשר להגיע מבחינת הגיונית ל תגית h5.
אז נמשיך בטנזניה בהמשך לפסקה על הדרום ואז מספר פסקאות בעלות תגית h5 שכל אחת מהן תעסוק בשנים מיוחדות ולא מייצגות של מזג האוויר נניח שנה אחת חוותה יובש עם ירידה של שמונים אחוז ברמת המשקעים הממוצעת שנה נוספת שוב בעלת תגית h5 שבה אזור דרום טנזניה נהנתה מכמות משקעים שהייתה כפולה מהממוצע.
ואז אחרי תת הפסקאות עוברים למדינה אחרת באפריקה וסיפור מזג האוויר שלו ואז תהיה תגית h3.
או פסקה חדשה שתעסוק ביבשת אחרת ואז מטבע הדברים תהיה פסקה בעלת תגית h2.

אותיות אהוי

אותיות אהוי
יש מטבע הדברים ארבע אותיות אהוי
מצד אחד כל ארבע האותיות הן עיצורים
כלומר כמו כל אות אחרת.
כך במילה וִתֵּר כאן הפועל מכיל אות אהוי כאות שורש
שמשמשת כעיצור.
לעומת זאת בפועל נוֹתר האות ו הינה תנועה ה ו בחלום
אבל אות וו לא נשמעת. אלא רק נקראת מה ששומעים בתכלס זו נון בחולם מלא.
הפועל נִוַּתֶר כאן האות ו הינה עיצור ולא תנועה.
בגדול ההבדל בין אות אהוי שהיא תנועה לבין אות שהיא עיצור.
אות אהוי שהיא תנועה הינה אות שמוספת כחלק מכתיב מלא.
כך לביתי יש בית במשמעות לבת שלי יש בית.
היוד המוספת לבתי שיוצר את המילה לביתי הינה תנועה.
הוספת אותיות אהוי בלארגיות בכתיב מלא יוצר חוסר נעימות בקריאה
במיוחד אם יש משמעות אחרת למילה או למשפט.
כך "לאימה יש תפקיד חשוב בהתפחותה של הנערה. ואדם שלא ממש מספנט כתיב מלא חושב לעצמו איזה תפקיד יש לאַיְמָה בהתפחות של אותה נערה.
המחשבה שכתיב חסר תמיד נכון
אז לעתים בכתיב חסר מוסרים אותיות שורש
כך המילה ביניהם נכתבת לעתים כך בניהם.
האות השורשית יוד של של המילה ביניהם נעקרה סתם.
ויוצרת מילה לא נכונה או מילה נכונה אבל במשמעות אחרת בניהם
בנים של וכו.
אותיות אהוי מכונות גם אם קריאה.
אותיות אהוי מתחלקות לשתיים האות וו ויוד מוספות בכל הזדמנות בחלק מהגישה של כתיב מלא.
כך מירשם וכן מיכתב וכן אוניה וכן בכל הצבעים צהוב וירוק כחלופה לצָהֹב וְיָרֹק. כך גם בפועל סוּלַּקְתִי מבית הספר על רקע התפרעויות כחלופה ל כתיב חסר. ללא וו בשורוק.
לעומת זאת האותיות ה ו א לא מוספות למילה כחלק מכתיב מלא.
כלומר זה קורה לעתים אבל זה צורם כך הָיִיתָה אמנם קיים אבל נדיר. אבל ללא ניקוד עוברת המשמעות מגוף שני זכר לגוף שלישי נקבה.
אפשרי לפרגן אותיות ה וְ א כחלק מכתיב מלא אבל במלים לועזיות כך פאריז ונאפולי.
יש חוק אחד בכל שמנסים להקפיד עליו.
יוד נשמעת מוכפלת כך ציינה וכן הייתה וכן אייר להבדיל.
אז מה החוק? אז זהו לפני אם קריאה האות יוד לא מוכפלת כך עבודת כפיה ביוד אחת. ולא כפייה.
האותיות א וְ ה מהוות גם הן תנועה בעיקר בפעלים ובמלים כך
תקרא תירא היה כלומר האותיות א וְ ה לא מוספות למלים או פעלים ליצור כתיב מלא. אלא מהוות תנועה כאותיות שורש.
האות יוד ו וו מהוות גם הן תנועה כשהן אותיות שורש כך
במלים הוא כאן צריכה להתייחס לאות וו. וכן היא גם ההתיחסות לאות יוד
וכן לוּ יְהִי צמל מלים שבשיתהן יש אות ו ואות על תקן תנועה וכן מדובר באות שורשית. יהי השורש היה המילה לו אני לא יודע אם יש לה שורש.
בכל מקרה ו היא חלק מהמילה ולא חלק מ כתיב מלא
.

אותיות גרוניות

שני מאפיינים לאותיות גרוניות
האחד האות לא מקבלת דגש והשני האות לא מקבלת שווא.
האות ר אמנם אות גרונית אבל מסתדרת וחיה טוב עם שווא.
כלומר האותיות הגרוניות נחלקות לשתי קבוצות בעניין אי קבלת דגש
קיימת קבוצה בת חמש אותיות ( א ה ח ע ר).
מה קורה "כשמגיע" דגש לאות כלשהי ואותה אות היא אות גרונית?
אז אותה אות לא תקבל דגש אבל לעתים יש פיצוי על אובדן הדגש.
ולעתים אין פיצוי על אובדן הדגש והמילה נשארת בלי דגש ובלי פיצוי על אי קבלת הדגש.
לעתים מטבע הדברים יש תשלום דגש.
הוספת התחילית מ שנובעת מה מהמילה מין .
אפשר לאמר בא התפוח מין העץ ואפשר לקצר ולאמר בא התפוח מהעץ. וכאן באות ה אמור היה להיות דגש אבל האות ה לא מקבלת דגש. אז מתקבל תשלום והאות התחילית מ מקבלת צירה כחלופה לחיריק.
בהוספת ה הידיעה האות הראשונה של המיודעת מקבלת דגש.
אם כמובן אין אות גרונית. אם יש אות גרונית בתחילת המיודעת.
אז קיים פיצוי על אובדן דגש אם כי הפיצוי מתקבל בחלק מהמקרים.
תשלום הדגש במקרה של הא הידיעה תלוי באות וכן בניקוד של האות.
כלומר אין הוראת קבע לתשלום דגש אלא יש התייחסות לכל מקרה בנפרד.
יש שלושה בניינים בהם ע הפועל מקבלת דגש מבני כלומר מבנה הבניין הוא כזה ש ע הפועל דגושה.
הבניניים בהם ע הפועל דגושה הינם פִעֵל פוּּעַל וכן הִתְפַעֵל.
התנהלות כל הבניינים בכל הזמנים זהה באשר לתשלום דגש.
כאשר האותיות א וכן ר הן בתפקיד ע הפועל אז יש תשלום דגש.
בשלוש האותיות ה ח ע אין תשלום דגש.
מהו תשלום הדגש?
בבנין פִעֵל יש מעבר מחיריק לצרה כך פֵאֵר כחלופה ל פִאֵר.
בבנין פּעַל יש מעבר מקובוץ לחולם כך פֹּרַק כחלופה ל פ בקובוץ.
בבנין התפעל קיים תשלום דגש במעבר ע הפועל מניקוד בפתח ל קמץ.
כך הִצְטָרֵף כחלופה להִצְטַרֵף ושוב תשלום הדגש הוא רק בשתי האותיות א וְ ר.
בנין נפעל כולל תחילית נ ואז שלוש אותיות הפועל.
התחילית נ נשמרת בזמן עבר וכן בזמן הווה.
אבל בעתיד וכן בציווי האות נופלת כך תִכַּנֵס וכן הִכַּנֵס ואז פ הפועל מקבל דגש על אובדן האות המבנית. כשיש אות גרונית ב פ הפועל אין דגש מטבע הדברים.
ובאשר לתשלום דגש אז בבניין נפעל יש תשלום דגש בכל חמש חמש האותיות הגרוניות. בכל המקרים יש שינוי של ניקוד אותיות איתן ( מדובר על זמן עתיד ) אז כן אותיות הן אותיות איתן יקבלו צירה כחלופה לחיריק.
כך אתה תֵּרַאֵה טוב באירוע הבא כחלופה ל תִּרַאֵה

בעניין אי קבלת שווא קיימת קבוצה של ארבע אותיות (א ה ח ע).
אי קבלת שווא יוצרת עולם שלם של חטפים

הבנה של פעלים מורכבים

הפועל משיב כך בלי ניקוד מה המשמעות שלו האם יש משמעות אחת או שמא יותר האם הוא מייצג פועל אחד או שניים?
משיב במשמעות של מתן תשובה הינו פועל שמנוקד כך מֵשִיב כלומר מדובר על פועל בגזרת עו"י בבנין הפעיל. לעומת זאת מַשִּיב הרוח הינו פועל שוב בבנין הפעיל אם כי בגזרת חפ"נ.
הפועל כַנֶס מאיפה הוא בא? אז כך מדובר על פועל בזמן ציווי בבנין נפעל. הפועל אמור היה להיות הִכַּנֶס כלומר תפאדל בואו תתארחו בפועל מדובר על בקשה להכנס לאתר כלשהו או לתגובה כלשהי ברשת האינטרנט.הפועל כַּנֶס כחלופה לפועל הִכּנֵס ( בגרסה התקנית) חזק מדי מכדי שאפשר יהיה לשנותו.  בלי קשר לבניין נפעל הפועל כַּנֶּס קיים גם בבנין פיעל בלשון ציווי ובמשמעות לכנס מסיבת עיתונאים או במשמעות של כינוס אברים מימי לימודי החשבון ביסודי.
הפועל מסתערב מייצג חיילים שמתחזים לערבים ומנסים להטמע ואז לבצע משימות. הפועל דומה לפועל בבנין התפעל כמו כמו הפועל הסתחרר כלומר שורש בעל ארבע אותיות ופעלים בני ארבע אותיות שורש משתלבים בבנינים פיעל פועל והתפעל.  נראה שהשורש נוצר מהפועל והבנין בשפה הערבית. בשפה העברית יש עשרה בניינים הבניין העשירי כולל שלוש תחיליות אִסְתִ ואז אותיות השורש יתכן וזה המקור לשורש סערב כלומר פירוק הבניין אסתערב לשורש סערב ובניין התפעל כלומר האות ס המבנית הפכה לשורשית והבניין הפך מבניין עשירי בשפה הערבית לבניין התפעל בשפה העברית.
הפועל מתאבן יכול להיות משויך לשני בניינים שונים לשני שורשים שונים ומטבע הדברים לשתי משמעויות שונות.
מצד אחד הפועל בבנין התפעל במשמעות של להפוך לאבן כך זה מנוקד מִתְאַבֶּן כלומר פועל בזמן הווה בניין התפעל כאמור והשורש אבן. הפועל מתאבן יכול להיות גם בבניין פיעל ואז מדובר על שורש מרובע תאבן כלומר מעורר תאבון מנות פתיחה שיוצרות תיאבון וכך הפועל מנוקד מְתַאֲבֶן ולא אין דגש באות ב . למרות הנטיה לקרוא את המילה בדגש באות ב . כי אולי מקשרים אותה למילה מִתְאַבֶּן. כלומר קיימים שני פעלים שונים ובתכלס מנסים לכנס אותם לפועל אחד בעל משמעות כפולה או אחת כל אחד בוחר משמעות כלשהי לפועל מתאבן.
הפועל פִרְגֵּן הוא פועל בעל ארבע אותיות שורש בבנין פיעל אין דגש באות פ מגיע לה בגלל היות ה פ בראש מילה. הסיבה לאי המצאות הדגש הינה שהמילה מקורה באידיש. אין חלופה עברית קלילה למילה זו. וכן המילה נטועה עמוק בשפה בעברית כך שקשה יהיה להוציאה לטובת מילה תקנית.
הפועל פיקס גם הוא לא בשורש עברי על כן הפ לא מקבלת דגש לכל אורך ההטיה. כמה פוקוס עמוק בשפה העברית? חיפוש המילה בגוגל מניבה חמישה מיליון תוצאות לעומת ארבעה מיליון תוצאות למילה מוקד מצד שני למילה מיקוד יש חמישה וחצי מיליון תוצאות.
כלומר עם ישראל ואשתו לא התמקדו במילה אחת מבין השתיים.

טעויות נפוצות

טעויות נפוצות שכ"כ נפוצות שהם כמעט חלק מהשפה.
מה הגובה שלך? אני מטר שמונים ושלוש. אחלה גובה
אבל השאלה עסקה בגובה והתשובה אמורה להנתן במטר ואז ס"מ
כלומר הגובה היה אמור להיות מטר שמונים ושלשה.
כמה נשאר לך לשרת? שנה ועשר .וואלה שנה ועשר מה ? ימים שבועות חודשים הכל היה אמור להיות שנה ועשרה ימים או שבועות או חודשים סביר שאותו אחד התכוון לעשרה חודשים אז אם מתכוונים לחודשים יש לומר זאת כלומר לא צריך לומר את שנה ועשרה חודשים מספיר לומר שנה ועשרה. כי לכל ברור שמדובר בטבלת יאוש של חודשים.
מה שעה? עשר ועשרה. עשרה מה? שניות דקות? בכל מקרה היה צריך להיות עשר ועשר. אפשר לברוח ולומר שהתכונתי לעשר ועשרה רגעים. אבל רגע זו לא יחידת זמן מוגדרת.
חמש שקל צריך להכנס כמות שהוא לשפה העברית כי זה חזק מכדי להוציא אותו.
אופניים חשמליות הם מוצר נפלא שמקודם כי לו ביקוש בדיוק כמו אופניים חשמליים. מה עדיף מה טוב יותר? מה מהיר יותר? אופניים שייכים לז"ז כלומר זכר זוגי ומטבע הדברים נכון לומר אופניים חשמליים. אבל המילה צמד המלים אופניים חשמליות חזק מכדי האפשרות להתעלם מהם.
המילה שעתיים נקלטה במלואה בשפה העברית למילה דקתיים יש קשיי קליטה היא חולקת את המושג שתי דקות עם המילה דקותיים שעדיין קיימת חרף היופי שבמילה דקתיים.
אני לא מרגיש טוב אומר תלמיד למורה.
המורה שואל אם אתה לא מרגיש. איך אתה יודע אם זה טוב או רע?
כלומר כדי להרגיש טוב או רע אתה צריך תחושה כלומר להרגיש רע או טוב. אולי אין הגיון במושג אני לא מרגיש טוב. אבל מבחינה לשונית זה סבבה. באותה גישה של חוסר הגיון המחיר יירד במאות אחוזים.
מה זה אומר? אז מחיר מלא של מכונית הוא נניח מאה אלף שח. ואותם מאה אלף שח הם מאה אחוזים מהמחיר. ירידה של מאה אחוז במחיר זה אומר שהמוצר נמכר חינם ירידה במחיר של מאות אחוזים חסר משמעות. אבל שוב לשונית זה סבבה.
משקה קר או שמא שתייה קרה? שתייה זו הפעולה של לגימת משקה קר או חם. השתייה עצמה היא לא קרה חמה היא פעולה טכנית של אדם צמא. ירידת שערים באג"חים השקליות מצד אג"ח נשמע כמו לשון זכר מצד שני מדובר על אגרות חוב ואלו אמורות להיות בלשון נקבה כמו שתמיד מוצגות למרות שזה צורם זה נכון. מלים בלועזית אפשר ליצור מהן פעלים אבל אי אפשר לשנות להכליל עליהן כללי בגדי כפת. בנקאי מקבל דגש קל בראש מילה אבל לא רק בצירוף כל בנקאי וּבַּנקאי האות ב של הבנקאים תהיה דגושה בראש מילה אבל גם באמצע מילה שאם לא מילה איש לא יבין מה זה בַנְקַאִי גם גם במילה פארק לא נכון לנדף את הדגש באות פ כשיש תחילית למילה פארק.

אותיות בומפ

יש ארבע אותיות בומפ שהתלכדו יחד למטרה אחת בלבד.
המטרה קבלת שורוק ב וו החיבור שמצטרפת אליהם כשהן ( אותיות בומפ) בראש מילה.
כלומר אם קיימת המילה מִלָּה אין אין לומר מילה שלי וְמילה שלך אלא מילה שלי וּמִלָּה שלך. כך גם אין לומר תפנק אותי בעציץ וְוֶרֶד אלא תפנק אותי בעציץ וּוֶרֶד. ואם נאמר עציץ וְוֶרֶד לא יבינו אותנו? יבינו ודאי
אז למה לסבך? אז זהו יש חוקים בשפה העברית. העניין שהחוקים לא מחייבים כלומר אפשר לדעת אותם אפשר שלא. אפשר לציית להם ומטבע הדברים אפשר שלא.
ירק ופרי גם כאן יש וו חיבור שמצטרפת לאות פ ומטבע הדברים הוו תקבל שורוק אם כי משתי סיבות האחת אין שני שוואים בראש מילה.
והסיבה השניה הינה אותיות בומפ שוו החיבור שבאה לפניהן הוו מקבלת שורוק בלי קשר לניקוד של האות מקבוצת בומפ.
לאכול תפוח ובננה גם כאן האות ב שייכת לקבוצת אותיות וגם כאן יש לכתוב לאכול תפוח וּבָנָנָה. שתי אותיות בגד כפת ב וְ פ מופיעות גם באותיות בומפ. בשש אותיות בגד כפת העניין הוא קבלת דגש קל בראש מילה. עם הוספת וו החיבור הדגש נעלם כי למילה יש תחילית ואז אותיות ב וְ פ כבר לא בראש מילה ומאבדות את הדגש לטובת שורוק. גם אם לא היה שורוק בו החיבור לא היה דגש באותיות בגד כפת אחרי התחילית וו. כך וְכַך כאן יש אובדן הדגש ועדיין הוו מנוקדת בשווא.
מה הרקע לשורוק כחלופה לשווא בתחילית וו לפני אותיות בומפ
יתכן וקיים קושי בהגייה של וו בשווא לפני אותן אותיות.
קשה להגות ירוק וְוָרוֹד וו החיבור בשווא לפני המילה ורוד כאילו תוקעת את רצף הדיבור. לעומת זאת ירוק וּוָרוֹד זורמת יותר. כך גם במילה שלי וּמִלָּה שלך. הרבה יותר קל מאשר האופציה של וו החיבור בשווא.
יתכן ואותה התנהלות הייתה מקובלת בשפה קדומה אחרת. בכל מקרה אנו עומדים מול מציאות קיימת שקיים שורוק בוו החיבור לפני אותיות בומפ כמו גם לפני שווא נע.
מעניין איך זה נוצר
האם אז אנשים דיברו כך בשורוק בוו לפני אותיות בומפ ואז לאור ההגיה הזו נכתבו כך ספרי המקורות או שמא. הספרים נכתבו כך ואז אנשים למדו מהספרים איך להגות נכון את וו החיבור לפני אותיות בומפ. רבים אז לא ידעו קרוא וכתוב מצד שני היו אנשים שעסקו בניקוד – נקדנים או נַקָּדִים. וכמה חשובה הייתה לאלו שלא ידעו ההגיה הנכונה שברקע הייתה מלחמת קיום תמידית כי אולי הם היו נבונים מאתנו אבל לעולם לא היו טכנולוגיות מתקדמות בשום תחום. אז כמה עניין אותם הגייה נכונה? עניין אותם או לא הם האנשים שחיו כאן בישראל לפני חמשת שנים לערך הם המקור של העברית שלנו. יש מטבע הדברים שינויים ומלים חדשות אבל הבסיס הוא המקורות.

אותיות איתן – תחיליות לפעלים בעתיד

מטבע הדברים יש ארבע אותיות איתן
אותיות אית"ן הן תחיליות של הפעלים בעתיד.
כלומר זה כלי השפה העברית לציין שמדובר בפועל בזמן עתיד.
יש מטבע הדברים פעלים שמתחילים באותיות אית"ן. כמו אָרַגְתִי
או יוֹלֶדֶת שאמנם הם פעלים אמנם מתחילים באותיות איתן ועדיין אותם פעלים לא בזמן עתיד. כי מעבר לתפקידן של אותיות איתן כתחיליות לפועל בעתיד. הם אותיות שורש רגילות שמופיעות בכל הזמנים בלי קשר לעתיד.
האות א היא תחילית של גוף ראשון יחיד וכן גוף ראשון יחידה  בעתיד אני אַרוּץ לכנסת. או אני אֲבַלֶּה בחופשת מולדת באיראן.
האות א הינה תחילית רק של גוף ראשון יחיד וכן גוף ראשון יחידה בתכלס אני בלשון זכר וכן אני בלשון נקבה א נשמע אותו דבר בדיוק כך הוא מנוקד כלומר בצורה זהה בתכלס זה אותו פועל בדיוק.
האות י כתחילית לפועל בעתיד הוא ילך הם ילכו.
כלומר האות יוד משמשת כתחילית לנסתר וכן לנסתרים.
וכן האות יוד משמשת לשיבוש לשון ידוע ומוכר ובלתי ניתן לעקירה
אני ילך וכן אני יצבע את את הדלת באדום. זה צורם אבל צריך ללמוד להכיל זאת כי זה חזק מכדי להעלם.
האות ת כתחילית לעתיד
אתה תלך את תלכי אתם תלכו אתן תלכנה וכן היא תלך.
כלומר האות ת ממלאת תפקיד של תחילית לכל הנוכחים
אתה את אתם אתן וכן לנסתרת גוף שלישי נקבה.
התחילית נ משמשת לעתיד לגוף ראשון רבים. גוף ראשון רבים זה אומר אנחנו נלך אנחנו נצא לחופשה בחוף המערבי של ישראל.
כלומר התחילית נ מיועדת רק לגוף ראשון רבים ורבות.
בגוף ראשון רבים אין הבדל בין גרסת הרבים לרבות אותו הטייה בדיוק.
ניקוד של אותיות איתן
בבנין קל אֶשְמע כלומר התחילית א מקבלת סגול
באותו בנין בגוף שני ושלישי אתה תִּשְמע הוא יִשְמע.
בבנין נפעל
נכנס הוא בעתיד יִכַּנֶס.
בבנין פיעל אני אֲכַּנֶס מסיבת פרידה כלומר א בחטף פתח
בגוף שני אתה תְפַזֶּר אבקת קסמים לביטול מכסים כלומר התחילית ת בשווא נח.
בניין פועל התחיליות זהות לאלו בבנים פיעל.
בנין הפעיל
אני אַחְלִיט מתי לשים דּגש קל בראש מילה כלומר התחילית א בבנין הפעיל הינה בפתח. יש כמובן יוצאי דופן כמו הוא יוֹסִיף שמן למדורה כלומר התחילית יוד הינה בחולם מלא.
בנין הופעל הוא בעתיד יוּפַּל כלומר התחילית יוד בשורוק הפועל הופל אמנם בגרסת החסרים אבל גם בגרסת השלמים אותיות איתן בשורוק כך נוהל חירום יוּפְעל במקרה של שימוש לא נכון במטף כיבוי אש.
בנין התפעל בעתיד הוא יִצְטָרֶף למשפחתו בישראל. הפועל יצטרף אמנם נופל על שני שינויים יחסית לפועל רגיל בבנין התפעל. ראשית אין דגש חזק ב ע הפועל בגלל שהאות ר גרונית אז האות ט מקבלת קמץ כחלופה לאובדן הדגש. וכן הפועל שונה כי לא נכתב כאן התצרף כמו הבנין אלא הבנין שונה למען הפועל הזה שמתחיל באות צ ומקשה על ההגייה של התצרף וע"כ הצטרף. השינוי קיים גם באותיות ס ש ז וכן כאמור באות צ שהן מופיעות בראש פועל בבנין התפעל.

נחי ע"ו

גזרת ע"ו ע"י
ע"ו ע"י
הגזרה מתייחסת לפעלים
שבהן האות השניה של הפועל הינה
יוד או וו.
מה קורה לפועל בבניינים השונים?
בנין קל
הפעלים טס, עף , לן , נם , חי .שר
אות השורש נופלת בזמן עבר ובזמן הווה.
בעתיד האות נשמרת אבל לא נשמעת
כך יטוס יעוף ילון ינום וכן יחיה ישיר
בבנין קל בזמן עתיד היינו אמורים לשמוע אות ע הפועל
כמו במילה ישמע. האות מ נשמעת .
בגזרת ע"ו ע"י האות יוד או וו לא נשמעות.
בפועל יחיה האות יוד נשמעת אבל יש כאן מקרה של פועל ששייך לשתי גזרות האחת עו עי וכן לגזרת ל"ה ל"י אז זה מקרה מיוחד שבו האות יוד נשמעת.
בנין נפעל.
האות נ של הבניין קיימת מטבע הדברים בהמשך שלוש אותיות השורש.
כאן כמו בבנין קל עתיד האות לא נשמעת.
הפועל נפעל מעלים את ההבדל בין גזרת ע"ו לע"י שתי הגזרות מתנהלות כמו גזרת ע"ו . כך הפועל נידון שורש דין מתנהל באופן זהה כמו השורש מול נימול.
בניין פיעל כמו בניין גזרת ע"ו ע"י מתנהלת כמו השלמים.
כך אִיֵּר וכן שִוֵּק.
בנין הפעיל
האות ה של מבנה הבניין מקבלת צירה כחלופה זולה או יקרה לפתח המסורתי.
בבנין זה לא ניתן להבחין בין השורשים השונים בגזרה.
היוד של הבניין משתלבת עם האות יוד ו וו . ליצירת אות אחת .
כך הֵבִין בגזרת ע"י זהה הֵרִיץ בגזרת ע"ו.
בתכלס אות נופלת כאן . יתכן שהמעבר מפתח לצירה הינו סוג של תשלום על אובדן אות שנפלה.
בניין הופעל
גם בבנין זה אין הבדל בין גזרת ע"ו לע"י.
הוּרַץ וכן הוּבַן בגזרות ע"ו וכן ע"י בהתאמה מתנהלות בדרך זהה.
בניין התפעל
יש שתי גרסאות
אחת על משקל השלמים בגזרת ע"י הִתְגַיֵּר הִתְַאַיֵּד כמו כן התדין כמו כן בגזרת ע"ו הִתְוַעֵד וכן הִתְוַכֵּחַ.
השניה הִתְבּוֹנֵן התכונן התעורר תבונן התכונן התעורר התבולל
זהו משקל התפולל זהו תת בנין של בנין התפעל. הוא מופיע בשתי  גזרות נחי ע"ו ע"י וכן לגזרת ע"ע. זו גזרה שבה האות ע הפועל והאות ל הפועל זהות. איך מבחינים האם זה גזרת ע"ע או גזרת עו"י?
אז זהו אין הבדל בין שתי הגזרות. מי שמכיר את הפעלים השונים יודע איזו פועל שייך לכפולים כמו הפועל הסתובב וכן התמוסס שהם בגזרת הכפולים. וכן כאמור התבולל התרוצץ בגזרת עו"י.
מעניין אם יש שני פעלים שונים משתי הגזרות השונות כלומר שני שורשים שונים שנפגשים באותו בניין בשתי משמעויות שונות אבל אותו פועל. כמו נניח הפועל שוב ואם היה קיים בבנין התפעל אז השתובב. כמו גם פועל מהמילה שובב ואז בבנין התפעל אנו מקבלים שוב השתובב.

 

 

אחוזים ומספרים

אחוזים ומספרים

אחוז ומספרים

 

אחוז זו מילה ממין זכר.
אז אם יש 7 אחוזים
אז יש לומר מטבע הדברים שבעה אחוזים.
מה קורה כשיש 7.7 אחוזים
אז שוב אחוזים שלמים זה לשון זכר.
הספרות אחרי הנקודה כבר לא מייצגות אחוזים אלא עשיריות האחוז.
אז מטבע הדברים יש לומר שבעה אחוזים ושבע עשיריות האחוז.
וכן במקרה של 7.77 אחוזים
אז שבעה אחוזים ושבעים ושבע מאיות האחוז.
בכל מקרה אחרי הנקודה לשון נקבה כי שוב מדובר על עשיריות האחוז או מאיות האחוז או אלפיות האחוז.
המשחק הזה בין לשון זכר ללשון נקבה באותו מספר מטעה מאוד וגם מקשה על רצף המחשבה כשאתה צריך להתמקד במחשבה מה נקבה מה זכר. ויש לך רצון מטבע הדברים לדלג על שברי האחוזים.ולומר 80 אחוזים במקום שמונים אחוזים ושבע עשיריות האחוז במקרה שבו מופיעות הספרות 80.7 אחוזים.
מקרה דומה לזה הוא במספר 3877 כאן הספרה 3 מייצגת אלפים שיגיעו או לא לאירוע כלשהו. וכן הספרה 8 מתייחסת למאות כלומר בלשון נקבה. המספר שבע מתייחת לעשרות. ובעשרות יש התייחסות זהה לזכר ונקבה. כך המספר עשרים מייצג גם זכר וגם נקבה. כך לאורך כל העשרות שלושים ארבעים חמישים וכו.יוצא מם הכלל הזה הינו המספר עשר שבו התייחסות נפרדת לזכר וכן לנקבה. הספרה האחרונה בכל מספר מתייחסת לנושא הספירה כל 3873 תלמידי תיכון אז הספרה שלוש תהיה בלשון זכר במקרה של תלמידי תיכון ותהיה בלשון נקבה אם מדובר 3873 מכוניות.
כמו כן במספרים שמסתיימים בספרות 11 עד 19. אז לא הספרה האחרונה תקבע אם מדובר על זכר או נקבה אלא שתי השפות האחרונות. 2813 אז כאן אלפיים שמנה מאות ושלושה עשר תלמידי תיכון ובמקרה של גזרה נשית אלפיים שמנה מאות ושלוש עשרה  מכוניות מירוץ.
לרבבה מתייחסים בנקבה אם כי היא לא בשימוש ומתייחסיים לרבבה אולי בשירה אולי במקורות. בכל מקרה רבבה מדובר על עשרת אלפים
כלומר מתייחס לאלף בלשון זכר.
משהו שקשה להגות לעתים.  שלושת אלפים מכוניות . הקושי נובע מהמספר שלושה בסמיכות שלושת כלומר לשון זכר שכאמור מתייחס לאלפים. מצד שני כאן מכוניות כלומר היינו אמורים לומר שלוש אלף מכוניות ולא שלושת אלפים מכוניות.